מאת עדי דוויק בונר
June 2014 מאמר זה פורסם לראשונה באתר ״פסיכולוגיה עברית״
בוקר לחוץ, ילדה קטנה, גרגירי סוכר המתפזרים לכל עבר ואמא אחת שמנסה לאסוף את הסוכר, את הילדה ואת עצמה לתוך עצמה. תוך כדי היא מהרהרת בתאוריות של אסתר ביק, ג’ון בולבי ודונלד וויניקוט הנוגעות לקשר בין הגוף הפיזי לספירה הנפשית – העור כמיכל שומר ומחזיק, הגוף המדומיין והנפש כמתווכת מציאות המסוגלת להפוך את הסביבה לטובה דיה.